מאירי על יומא י״ח

1 המשנה השלישית והכוונה בה בענין החלק השני ג"כ לבאר האיך היו מרגילין אותו בעניני עבודת היום כדי שלא יבא לידי מכשול ואמר על זה מסרו לו זקנים מזקני בית דין קורין לפניו בסדר היום ואומרין לו אישי כהן גדול קרא אותו בפיך שמא שכחת או שמא לא למדת ערב יום הכפרים בשחרית מעמידין אותו בשער מזרח ומעבירין לפניו פרים אילים וכבשים כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה אמר הר"ם העקר אצלנו כי כהן גדול צריך שלא יהיה באנשי דורו מן הכהנים יותר שלם ממנו בחכמה ובאמונה וביופי ובעושר ובכח ואמר השם ית' והכהן הגדול מאחיו ובאה הקבלה שיהיה גדול מהם בנוי בכח בעושר ובחכמה ואם אין לו ממון מקבצין ממון מן הכהנים ונותנים לו עד שיהא עשיר יותר מכל אחד מהם אמר השם הגדול מאחיו שיגדילוהו אחיו אבל במקדש שני שהיו בו הדברים כלם בלתי שלמים כמו שידעת והמלכים לא היו הולכים על הדרך הישר היו ממנים הכהנים גדולים בחזקה ואפי' שלא היו ראויים לכך ובהם אפשר לומר שמא לא למדת ולזה הטעם נקראת הלשכה שמושיבין בה כהנים גדולים לשכת פרהדרין וענינו בית המחשבים ר"ל פוסקי השערים שממנין אותם המלכים על השוקים ומעבירין לפי שעה כרצון המלכים וכן היו עושים בכהנים גדולים מי שהיה יותר קרוב למלכות ונתקרב אליו בממון היה ממנה אותו כהן גדול:

2 אמר המאירי מוסרין לו לעמוד עמו זקני ב"ד וקורין לפניו בסדר היום ר"ל פרשת אחרי מות ואומרין לו אישי כהן גדול קרא אתה בפיך ומלת אישי ביאורה אדוני והיו עושין כל זה שהיו חוששין שמא שכח או שמא לא למד ויבא לידי מכשול ואע"פ שאמרו בכהן גדול שצריך שיהא גדול מאחיו בנוי בכח בחכמה בעושר ואפי' אין לו שאחיו הכהנים מגדלין ומעשירין אותו ואחר שכן האיך אפשר שלא למד ודאי הדין כך וכך היה המנהג במקדש ראשון אלא שבמקדש שני נתקלקלו הדורות והיו מעמידין תמיד כהן גדול שאינו הגון ע"י ממון שהיו נותנין למלך ועל אותו זמן נאמר מה שאמרו במשנה זו שמא לא למד:

3 עיו"כ בשחרית מעמידין אותו בשער מזרח ומעבירין לפניו פרים אלים וכבשי' כדי שיהא נותן ענין היום אל לבו ואיזו עבודה קודמת בו עד שיהא בקי ורגיל בעבודה באותו היום ומ"מ שעירים לא היו מביאין לפניו קודם היום ופי' בגמ' הואיל ועל חטא הם באים שמא יחלש דעתו ופירשו בו שיהא מפקפק שלא יקובל תפלתו ולי נראה שהוא רומז אל אמונה כוזבת שהיו רבים נכשלים בה בימי בית שני והיו מתיראין שמא יחלש שכלו ויחטא עיונו בראותו השעיר:

4 זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה דבר בגמרא שלא ביארנוהו:

5 המשנה הרביעית והכוונה בה בענין החלק השלישי לבאר בה הנהגתו קודם היום בענין מאכליו ומשתיו ואמר כל שבעת הימים לא היו מונעים ממנו מאכל ומשתה ערב יום הכפרי' עם חשכה לא היו מניחין אותו לאכל הרבה שהמאכל מביא את השינה אמר הר"ם פי' וכן לא יאכל ערב יום הכפורים דבר מן הדברים המרבים את הזרע והמוסיפים בקשיות האבר כדגים וחלב והביצי' המתובלין בתבלין וכן כל מה שיש בו נפח:

6 אמר המאירי כל שבעת הימים לא היו מונעים ממנו מאכל ומשתה אלא יאכל וישתה מה שירצה וכמה שירצה שאפי' היה רואה קרי דיו בטבילה והערב השמש אבל עיו"כ עם חשיכה ר"ל בסעודת הערב לא היו מניחין אותו לאכול הרבה משום מאכל שמביאו לידי שינה והיו נזהרים לשמרו שלא להרדימו בשינה שמא יראה קרי ויפסל לעבודה:

7 זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

8 כשם שהיו זהירין לשמרו שלא להרדימו בשינה כך היו זהירין לשמרו שלא להאכילו דברים המרגילים לידי קרי כגון סלתות מבושלות וביצים אתרוג ויין ישן או לבן ובשר שמן חלב וגבינה ומי גריסין ומורייס שום ושחליים ולגלוגות וגרגיר וכל כיוצא בהם ומאכילין אותו דברים כדי למצמצו ר"ל לשלשלו שלא יהא צריך לנקביו למחר:

9 מטכסיסי המוסר להזהר בכך כל אדם שהוא חוץ מביתו וכן לעולם לא יתכסה בשעת שנתו בטלית שבעל הבית מתכסה בה ביום וסוף הדברים יהא נזהר בכך על כל הצדדים שאפשר לו:

10 טומאת זיבה חמורה הרבה כמו שיתבאר במקומו ומ"מ כל שהזב ראה זיבה מחמת אונס וסיבה בזיבת הזכר לא טמאתו שנאמר מזובו ולא מחמת אנסו ומתוך כך בודקין את הזב בדברים הידועים להביא לידי זיבה אם באה לו זיבה מחמת סיבה כמו שיתבאר במקומו ואחת מהן במאכל שיש מיני מאכל שתולין בהן כגון אלו שהזכרנו ואם נטמא ומונה ז' נקיים צריך להזהר שלא יאכל מאלו ומכיוצא בהן שמא לסבתם יראה ויסתור שאע"פ שזיבה מחמת סיבה אינה מטמאה מתחלתה מ"מ סותרת היא את המנין כמו שיתבאר במסכת נדה ל"ז א' במה ששאלו שם קושי מהו שתטמא בזיבה והשיבו אונס בזב יוכיח שאינו גורם זיבה וסותר:

11 לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך למקום אחר רחוק הימנו וישא אחרת שמא יוליד משתיהן ולא יכירו זה את זה ויזדווגו זה לזה ונמצא אח נושא אחותו ואם היה המקום קרוב עד שהכרתם מצויה או הוא ת"ח שכוונתו לטובה כדי לעמוד בלא הרהור רשאי והוא שאמרו רבנן קלא אית להו:

12 כל שתבעוה לינשא ונתרצתה צריכה למנות שבעה נקיים מיום שנתרצתה ואילך שמא ביום שנתרצית ראתה דם מחמת חימוד כמו שיתבאר במקומו א"כ מה שנזכר כאן באחד מגדוליהם שבכל מקום שהיה שם היה נושא אשה לימים ואפי' לא היה דר שם אלא יום אחד כדי לעמוד בלא הרהור ומתנה עמה שתתקדש לו לימים כדי שתתרצה בגירושין אח"כ לא היה שם אלא יחוד בעלמא להיות לו פת בסלו כדי להשביע עינו של יצר אחר שאין כאן אלא איסור קל או שמא מקדים היה בכך ע"י שליח ומונה שבעה מיום שנתרצית ע"י שלוחו:

13 המשנה החמישית והכוונה בה בענין החלק הרביעי לבאר האיך היו מזהירין אותו ומשתדלים בכל עניניו שלא יבא בהם לידי מכשול ואמר מסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה הוליכוהו לעלות בית אבטינס השביעוהו ונפטרו והלכו להם ואומרים לו אישי כה"ג אנו שלוחי בית דין ואתה שלוחנו ושליח בית דין משביעין אנו עליך במי ששיכן את שמו בבית הזה שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך הוא פירש ובוכה והם פורשי' ובוכים אמר הר"ם והוא היה בוכה מפני שחשדוהו במינות והם היו בוכין שחשדוהו כי אסור בתורתנו לחשוד ולעשות ולחשוב מחשבה רעה לאדם שענינו מסופק אלא לצרך הכרחי כמו שתראה אם היה חכם דורש ואם לאו תלמיד חכם דורש לפניו אם רגיל לקרות קורא ואם לאו קורין לפניו ובמה קורין לפניו באיוב ובעזרא ובדברי הימים זכריה בן קבוטל אומר פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל פי' אלו הספרים הנזכרים יש בהם ספורים וחשבונות לזמנים שעברו ישעשעו הנפש ולא יתנמנם בקש להתנמנם פרחי לויה מכין לפניו כאצבע צרדה ואומרי' לו אישי כהן גדול עמוד והפג אחת על הרצפה ומעסיקין אותו עד שהוא מגיע לזמן השחיטה פי' מכין באצבע צרדה הוא שיכה בגודל עם האצבע האמצעי בכח והרבה עושין אותו בני אדם בעת השמחה ויעשו בו תנועות עריבות וענין הפג אחת על הרצפה ר"ל הפשר חמימות שתעמוד שעה אחת על הרצפה לפי שהרצפה תצנן הרגלים ותדד השינה וכשיתחממו הרגלים תבא השינה ונתבארה זאת הסבה בשאלות הטבעיות והפג היא מלה נגזרת מן ויפג לבו וענינו שנפשרה חמימות לבו והרבה משתמשים חכמי' בזו המלה בזה הענין כמו מפיגין טעמן:

14 אמר המאירי מסרוהו ב"ד לזקני כהונה בערב יום הכפורים והוליכוהו לעליית בית אבטינס שהם היו הבשמים ללמדו חפינה והוא ענין מה שנאמר ומלא חפניו קטרת סמים וגו' והיא היתה עבודה קשה והיה צריך להרגיל עצמו בה והשביעוהו והלכו וכיצד היו משביעין אותו אומרים אישי כהן גדול אנו שלוחי ב"ד ואתה שלוחינו ושליח בית דין משביענו עליך במי ששיכן שמו בבית הזה שלא תשנה מכל מה שאמרנו לך מפני שהיו מתיראים שיעשה מעשה צדוקים לתקן את הקטורת מבחוץ ר"ל לתתו על הגחלים תחלה מבחוץ ואח"כ יכניסהו לפנים וכנגד דעת הקבלה שבאה בענין זה שהכל מבפנים כמו שיתבאר נ"ג א' ומתוך שדבר זה אין אדם יכול לראות היאך הוא עושה שהרי כתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקודש עד צאתו היו משביעין אותו שלא ישנה הוא פורש ובוכה פי' על מה שחשדוהו בצדוקי והם פורשים ובוכים על שם שמא חשדו בכשרים וכל החושד בכשרים לוקה בגופו כמו שמצינו אף במשה רבינו שאמר והם והן לא יאמינו לי וכתיב ויאמן העם ולקה בגופו כדכתיב הבא נא ידך בחיקך הלכו להם והוא נשאר לשם אם היה חכם דורש כדי שלא תהא שינה חוטפתו ואם לאו תלמידי חכמים דורשין לפניו אם רגיל לקרות קורא ואם לאו קורין לפניו ובמה קורין באיוב ועזרא ודניאל שהם דברים המושכין את הלב עד שאינו נחטף בשינה ואם מ"מ בקש להתנמנם פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרדה ופי' בגמ' שהיה מכה באצבעו לכף על דרך זה שהיה מחבר האצבע לגודל ושומטו ממנו ומכה על הכף והיה הקול נשמע הרבה ואומרים לו אישי כהן גדול הפג אחת על הרצפה כלומר הפג שנתך באחת שתראה לנו על הרצפה ופי' בגמ' שהיו מבקשים ממנו להראות להם קידה והוא שנועץ גדליו בקרקע ונושק את הרצפה ועומד ולשון הפגה נאמר על כל דבר המתגבר על האדם ואדם מחליש כוחו וי"מ הפג מלשון צינון כלומר שיצנן רגליו ברצפה כדי שתדד שנתו שחימום הרגלים מקרב השינה ומתעסקין בו כלומר שמתעסקין עמו בדברים אלו עד שיגיע זמן שחיטה שזהו כשיעלה עמוד השחר אבל תרומת הדשן שהיא מחצות לילה כמו שיתבאר אע"פ שהיא עבודה כמו שביארנו אפשר שמאחר שאינה עבודת היום לא היתה נעשית בו אבל שחיטה אע"פ שכשרה בזר תחלת עבודת היום היא וטעונה כה"ג ומ"מ י"א שאף תרומת הדשן היתה נעשית על ידו אלא ששאר הכהנים היו מפנין שאר הדשן לתפוח והוא חוזר לו לפרחי כהונה:

15 זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא חוץ ממה שביארנו בחפינה שהיתה עבודה קשה והתבאר בתחלת מנחות י"א א' שאינו כן כמו שאמרו שם מלא חפניו כדחפני אינשי ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: